יעקוב קנטי נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

החלטה

1.לפני בקשתו של התובע להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום התעסוקה עם התמחות בהמטולוגיה או המטולוג.

2.התובע טוען כי מחוות דעתו של המומחה ד"ר גפן טמיר (להלן: "המומחה") עולה כי אין הוא מתאים ליתן חוות דעת בעניינו של התובע; המומחה מתעלם מקביעות רפואיות מפורשות של רופאיו של התובע הסותרות את מסקנותיו; המומחה מתעלם מספרות מקצועית מקובלת בתחום ומהקביעה כי החומרים עמם עבד התובע הינם מסרטנים; המומחה לא השיב על שאלה ו' לשאלות ההבהרה; המומחה הודה כי הוא אינו מומחה בתחום ההמטולוגיה או האונקולוגיה.

3.הנתבע מתנגד לבקשה.

לטענת הנתבע חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה מנומקות; המומחה מסביר מדוע אינו נותן משקל לעבודת המחקר מפינלנד; חוות דעתו אינה עומדת בסתירה לחוות דעתו של ד"ר גת, אשר גם הוא אינו מסביר מהו הזמן הסביר לקינון המחלה; ד"ר גת משתמש בביטוי "לא ניתן לשלול" ואינו קובע מסמרות; על פי פרק העובדות, מרבית חשיפת התובע לחומר ג'ן קלין היתה בשנה הראשונה לעבודתו, דהיינו 30 שנה קודם להתפרצות המחלה, וכך אף החשיפה למרבית החומרים היתה בשנים הראשונות לעבודתו; המומחה מבהיר ומנמק מדוע מחלתו של התובע אינה מחלה אקסטראמודולרית.

ההכרעה –

4.בהנחיות בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (להלן: "ההנחיות") נקבע כי ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת.

סעיף 17 להנחיות קובע:

"בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו".

תנאים אלה לא התקיימו בענייננו.

בחוות דעתו הראשונה קבע המומחה כי אין בידו רשימת חומרים ומשך חשיפת התובע אליהם ולפיכך מסקנתו היתה כי לא ניתן לקשור בין מחלת התובע לבין חשיפה תעסוקתית.

למומחה נשלחה טבלה המפרטת את החומרים אליהם נחשף התובע ואת משך החשיפה.

בחוות דעתו המשלימה של המומחה קבע כי ישנם דיווחים על תחלואה עודפת בקרב חשופים לפחממנים מוכלרים. התובע היה חשוף לפחממנים מוכלרים כעולה מהטבלה.

המומחה מציין עבודה שנערכה בפינלנד המדגימה סיכון מוגבר למיאלומה בקרב עובדים שנחשפו לפחממנים אלה, אולם הממצאים לא אושרו על ידי מחקרים שבוצעו בארה"ב ובקנדה.

בהתאם לדירוג ה- IARC הפחממנים אליהם נחשף התובע שייכים לקבוצה 3 ו- B2, ודהיינו מסרטנים אפשריים.

יחד עם זאת, מאחר ומחלת התובע פרצה כ- 14 שנה לאחר פרישתו מהעבודה ומהפסקת החשיפה ובהיותו בן 62, התרומה של החשיפה לחומרים למחלתו לא עולה על 5-10 אחוז לכל היותר.

המומחה נשאל שאלות הבהרה והשיב עליהם בצורה מלאה ומפורטת. גם אם קיימת מחלוקת רפואית בינו לבין ד"ר גת, אין בה כדי למנות מומחה רפואי נוסף.

זאת ועוד, ד"ר גת קובע כי אין לדעת מתי התפתחה המיאלומה.

עוד מוסיף ד"ר גת כי כמעט כל חולי המיאלומה התחילו במצב פרה-ממאיר, מצב הגורם לסיכון למיאלומה בקצב של 1% לשנה.

המומחה אינו חולק על כך. באשר לאפשרות של עשרות שנים, כמו במקרה שלפנינו, קובע ד"ר גת כי זו אפשרות שלא ניתנת לשלילה.